ללי מיכאלי
משוררת-על
בפועל אשת הקוסמוס הגדול.
בוגרת המחלקה לספרות משווה (עולם) באוניברסיטת בר-אילן.
שיריי פורסמו בעיתונים, בכתבי עת ספרותיים ובאנתולוגיות בארץ ובעולם.
ספריי תורגמו לשפות זרות. תומכת בזכויות האדם. בני היחיד הוא שלומי.
מתגוררת בתל אביב.
לָבָן וערווה – לרמי דיצני והגיזה
לָבָן וערווה
פלומה לבנה
גיזה
לבנה
שיער לבן
כן שיער לבן
היה קשה לומר משום-מה
שיער לבן
בערווה
שחורה
שיער חזק
צץ
צץ
צץ
לבן
על שחור
גרוע מזה
גרוע מזה?
ל "חסר ההבנה"
אני לא יודע איך שוקלים "ערך מוסף". אני מניח שזה בעיקר עניין של אותו משקע שנשאר (או לא) אצל הקורא (או הצופה) לאחר הקריאה.
בשיר הזה של ללי תפס אותי הצרוף של השערות הלבנות שהם מסימני הסוף למקום שהוא ההתחלה של כולם.
לפי תגובתה של ללי "לא בדיוק לזה התכוונה המשוררת".
אבל למי אכפת?
מה בוטה יותר מסמני הסוף על אבר ההתחלה.
גיורא, מעניין מה שאתה אומר.
תוכל להסביר לאדם חסר הבנה שכמותי מה הערך המוסף של השיר עליו הגבת? אודה לך באמת ובתמים
ל "חסר ההבנה"
אני לא יודע איך שוקלים "ערך מוסף". אני מניח שזה בעיקר עניין של אותו משקע שנשאר (או לא) אצל הקורא (או הצופה) לאחר הקריאה.
בשיר הזה של ללי תפס אותי הצרוף של השערות הלבנות שהם מסימני הסוף למקום שהוא ההתחלה של כולם.
לפי תגובתה של ללי "לא בדיוק לזה התכוונה המשוררת".
אבל למי אכפת?
אהבתי-"אבל למי אכפת?"
דוחה
מה? השיער הלבן? תלוי.
בביתו של התלוי,לא מדברים על החבל,אפילו שהוא שזור משערות ערווה